четверг, 21 мая 2020 г.

נאמנות

נאמנות... 
מילה מיושנת שלאחרונה קיבלה איזו קונוטציה של " חוסר".
משהו שקשור לאחיזה, ל" הידבקות", להגבלת חופש...

האמת, כשחייתי בישראל, התביישתי לומר בקול רם,
שזאת תכונה חשובה עבורי.

ואיכשהו הייתי בטוחה שזה חשוב לכולם ברמה בסיסית...

כאן, ברוסיה, התחברתי למקור של זה.

הורים שלי היו נאמנים זה לזו עד הסוף.
חברים שלהם, קהילה שהם בנו-  עזרו להם עד לרגע אחרון והמשיכו לתמוך בי...
פשוט עטפו אותי בחום והלכו יד ביד לכל 100000 מוסדות ומשרדים שקשורים לניירת...
( וכן, זה פחות נורא שיש לצידי מישהו שמבין את השפה ואת הקודים לברתיים של המקום!)

ילדים שהגיעו לבית הוריי אי פעם- נשארו איתם לתמיד.
בלב וגם במעשים.

ואני מתרגשת לגלות שכל מה שהתנגדתי לו, כל מה שברחתי ממנו, אמרתי לעצמי:
" אני?! אני לא כשאת! אני חופשייה מכל הדברים ה" רוסים" אלה!"- הוא חלק מכל מה שאני.
אהוב, הרמוני, שלם...

וברצוני לומר תודה. לכל מי ש "נאמנות " - זה ערך עבורו.
והם יודים להביע זאת.

בכוונות ובמעשים.
פשוט תודה.

לאט לאט אני הוספת אל כל המתנות שקיבלתי כאן, ברוסיה, בעיר מולדתי...
ומתכוונת לחזור לבולגריה...

ולהיות נאמנה לכל מה שאני. בכל מקום בעולם.

באהבה
אור- אל

Комментариев нет:

Отправить комментарий